סע"ש 4886-10-14

תקציר

התובעים, שעבדו בחברת המדיה הנתבעת, טענו כי הם עובדי החברה ולכן זכאים לזכויות סוציאליות שונות, לרבות חופשה, הבראה, החזר נסיעות ודמי אבטלה. הם גם תבעו פיצויים על פיטורים שלא כדין. הנתבע טען כי התובעים הינם עצמאים וכי התמורה ששולמה להם כללה תשלום עבור זכויות סוציאליות. בית המשפט בחן את טיב היחסים בין הצדדים באמצעות "המבחן המעורב", בו נבחנה מידת השתלבותם של התובעים במפעל הנתבעת, לצד מבחני משנה נוספים כגון קיומם של יחסים אישיים, פיקוח, כוח העסקה ופיטורים ומקום העבודה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים אכן היו עובדי הנתבעת. עם זאת, נמצא כי התמורה ששולמה לתובעים עלתה בהרבה על השכר שהיה משולם להם כעובדים מן המניין, וכללה תשלום עבור זכויות סוציאליות. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי הפיצוי הגבוה נבע מתפקידם של התובעים ומהנוהג בענף, וכי הנתבע פעל בתום לב. לפיכך, נדחתה תביעת התובעים לזכויות סוציאליות ולפיטורים שלא כדין. למרות שבית הדין הכיר ביחסי עובד-מעביד, הוא קבע כי תביעתם הכספית של התובעים אינה מבוססת. התובעים חויבו לשלם את הוצאות הנתבע ביחד ולחוד בסך של 15,000 ₪.