בע"מ 17/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בעניין פירוק דירות משותפות בבעלות בני זוג פרודים. ההחלטה המקורית הורתה על מסירת הדירה הגדולה יותר למשיב והקטנה יותר למבקש, כאשר המשיב ישלם למבקש תשלומי יתרה בהתאם לשווי המוערך של הדירות. המבקש ביקש למכור את הדירות לכל המרבה במחיר, אך בית המשפט דחה טענה זו ואישר את ההחלטה הקודמת בעניין חלוקת הדירה. החלטה זו התבססה על מספר טעמים: הסכמתו הראשונית של המבקש לשיטת תשלום היתרה, היעדר ראיות המצביעות על כך ששווי הדירה הגדולה היה גבוה משמעותית מהשמאי, אינטרס ההסתמכות של המשיב על קיום ההחלטה המקורית, ושיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניינים אלה. בנוסף, בתי המשפט מצאו את השיהוי הקצר של המשיב בהפיכת תשלומי המאזן לסבירים ולא ראו בכך סיבה מספקת לשנות את פסק הדין הקודם. פסק הדין מדגיש כי המחלוקת היא ספציפית לצדדים המעורבים ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, ולכן אינה מתאימה לערעור במקרה זה. טענות המבקשים היו בעיקרן בקשות לעיון חוזר ולא הציגו טיעון משכנע דיו כדי שהשופט יעניק לו רשות ערעור.