ב"ש 1044/82

תקציר

המדינה מערערת על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר בערבות את המשיב, עובד בנק המואשם בשורה של עבירות. המשיב הואשם בעבירות חמורות ובהן גניבת סכומי כסף גדולים מהבנק ומלקוחותיו, מרמה, זיוף מסמכי בנק ורישום כוזב ברישומי הבנק בסך של 1,415,000 ₪. נוכח משרת האמון של המשיב בבנק, הכיר השופט א' סטרוזמן בחומרת האישומים כעילת מעצר תקפה, אך הגביל רציונל זה לעבירות החמורות ביותר. השופט שחרר את המשיב בערבות בהיעדר עילות מעצר אחרות ובשל אופיו "הרגיל" של התיק. המדינה טוענת כי האינטרס הציבורי במעצר נאשמים בפשעים מתועבים גובר על עקרון חזקת החפות. בית המשפט העליון מסכים, ומדגיש את תפקידם החיוני של הבנקים בחברה ואת הצורך של הציבור באמון במערכת הבנקאית. אל מול גניבה מתוחכמת וממושכת, האינטרס הציבורי במעצר גובר על חזקת החפות, במיוחד כאשר עמדת המשיב אפשרה לו לבצע את העבירות. זאת ועוד, הודאתו של המשיב באשמה מחזקת את טענת המעצר, שכן היא מבטלת את האפשרות למאסר שלא כדין. כך, קובע בית המשפט העליון כי חומרת העבירה, לצד תפקידו של המשיב והשפעתו על הציבור, מצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים, לקבל את ערעור המדינה ולדחות את החלטת בית המשפט המחוזי.