ת"א 21322-12-09

תקציר

התובעת, חברה פרטית בניהולו של מר לוי, תבעה את הבנק הנתבע על כך שלא נתן הודעה מוקדמת על העמדת האשראי לפירעון דבר שגרם לתובע נזק. האשראי נועד לממן את פעילות התובעת בשוק ההון, המובטחת בתיק ניירות הערך של התובעת. לטענת התובעת, הבנק לא נתן את 10 ימי המסחר הנדרשים מראש בטרם העמיד את האשראי לפירעון, דבר שהיה מאפשר לתובעת לפעול באופן שהעלה את שווי התיק. הבנק טען כי נתן התראה מספקת ולא נדרש למסור כל הודעה מוקדמת. לחילופין, טען הבנק כי הודיע על כך ביום 26.6.08, וכי הוא רשאי להעמיד את האשראי לפירעון מיידי נוכח הסיכון ליכולתו לגבות את האשראי. בית המשפט בחן מתי הודיע הבנק לתובע על הפסקת האשראי, והאם הבנק רשאי להפסיק את האשראי לאלתר. בית המשפט מצא כי הבנק הוכיח כי הודיע לתובע בעל פה ביום 26.6.08 על כוונתו להפסיק את האשראי, וכי די בהודעה זו. עוד מצא בית המשפט כי היה מוצדק שהבנק יפעל באופן מיידי בהתחשב בנסיבות: אי החזרת יחס הכיסוי על ידי התובעת למשך שלושה חודשים; המשבר בשוק ההון; הסיכון הגבוה הקשור לתיק ההשקעות של התובע; והעובדה שהאשראי שימש אך ורק להשקעה בניירות ערך. בנוסף, בית המשפט מצא כי סירובו של הבנק לקבל את הצעת התובעת לשעבד דירת מגורים כבטוחה היה סביר בהתחשב בנסיבות. עוד טען התובע כי החלטת הבנק נבעה מ"פאניקה" וכי מר לוי פעל בהתאם לאינדיקציות השוק. בית המשפט דחה זאת, וקבע כי התייחסות הבנק לירידות בשווקים הייתה התנהלות אחראית וסבירה, וכי פעולותיו המוצעות של מר לוי חשפו הן את הבנק והן את התובע לסיכונים משמעותיים. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת הבנק ודחה את התביעה. התובע חויב לשלם לבנק הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪.