ת"א 39534-02-12

תקציר

התובעות, פישר-פרייס בע"מ ומאטל בע"מ, תבעו את הנתבעות, דברון יבוא ויצוא בע"מ, אהרון שטיין ודוד בן-שושן, בגין ייצור והפצה של כיסא נדנדה לתינוקות שהפר לכאורה את זכויות הקניין הרוחני של התובעים. התובעים טענו להפרת זכויות יוצרים, הפרת סימן מסחר, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט. הנתבעים טענו כי הם לא פגעו בזכויות התובעים, וכי מעשיהם לא היו פסולים. בית המשפט מצא כי התובעים הם בעלי זכויות היוצרים על התוכן הטקסטואלי של מדריך ההוראות של כיסא הנדנדה שלהם כ"יצירה ספרותית". עם זאת, כיסא הנדנדה עצמו, הריפוד הצבוע שלו והאיורים במדריך לא היו מוגנים על ידי חוק זכויות יוצרים, ובמקום זאת היו צריכים להירשם כמדגם. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא הפרו במישרין את זכויות היוצרים של התובעים, ופעלו כ"מפרים תמימים" שלא ידעו או לא יכלו לדעת על זכויות התובעים. בנוסף, מצא בית המשפט כי הנתבעים לא הפרו את סימן המסחר הרשום של התובעים, שכן סימן המסחר לא היה גלוי לעין רגילה, והנתבעים לא התכוונו להונות או להטעות צרכנים. התובעים גם לא הצליחו להוכיח כי כיסא הנדנדה שלהם רכש מוניטין בקרב הציבור, דבר שהיה הכרחי לתביעת גניבת העין. לבסוף, קבע בית המשפט כי מעשיהם של הנתבעים אינם עולים כדי עשיית עושר ולא במשפט, שכן אין יסוד נוסף של תחרות בלתי הוגנת. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעות התובעים לצו מניעה קבוע ולפיצוי כספי, והורה לתובעים לשלם לנתבעים 30,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.