עת"מ 54556-05-15

תקציר

העותרים ביקשו לבטל הפקעת חלקת קרקע הרשומה על שמם, בשל התמהמהות העירייה במימוש מטרת ההפקעה. הקרקע המדוברת הייתה חלק ממכלול גדול יותר של קרקע מופקעת, שיועדה למבני ציבור ולשטחים פתוחים. העותרים טענו כי לפחות חלק מהמקרקעין לא שימשו למטרת הפקעה, וביקשו מבית המשפט להורות על השבת הקרקע להם. בית המשפט בחן את טענות הצדדים ומצא כי העירייה אכן השתמשה בחלק מהקרקע לצורכי הפקעה. חלקה המזרחי של אדמת העותרת היה חלק ממתחם שהוקצה לשבט הצופים המקומי ושימש לפעילותם, לרבות מבנים ושטחים פתוחים. החלק המערבי שימש גם את הצופים לאחסון ופעילויות אחרות והיה לו קיר נגד סחף ששימש את המתחם. למרות שהעירייה לא השתמשה בחלק המערבי בדיוק לצורך ההפקעה, קיבל בית המשפט את טענות העירייה כי מדובר בשטח קטן בתוך מתחם גדול יותר, וכי ייתכן שיהיה צורך בו לצרכי ציבור בעתיד, לאור הגידול הצפוי של שבט הצופים והיעדר עתודות קרקע חלופיות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי התנהגותה של העירייה אינה מהווה הפרה של חובותיה כלפי העותר או כלפי הציבור, מה גם שלא היה כל אינדיקציה לחוסר תום לב או כוונה להשתמש בקרקע לכל מטרה שאינה מבני ציבור. השיהוי שביצעה העירייה במימוש מטרת ההפקעה, גם אם נגעה לחלק המערבי של הקרקע, לא נחשב מהותי דיו כדי להצדיק את הסעד החריג של ביטול ההפקעה, מה גם שהעיכוב לא היה בלתי סביר בהתחשב בנסיבות הכוללות. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות העירייה, בסך 15,000 ₪.