ת"מ 16567-09-19

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעת פעלה שלא כדין בכך שלא הכריזה על התובעת כזוכה במכרז בתוך זמן סביר. התובעת הגישה את ההצעה הגבוהה ביותר לקבלת רישיון לתחנת מוניות, אך לנתבעת לקח מספר חודשים לכנס ועדת מכרזים לאישור ההצעה, וגם אז הוועדה לא קיבלה החלטה בשל עיכובים ודחיות בלתי סבירים. בינתיים הוחזרה להם ערבות התובע, שמשמעותה על פי החוק הייתה שהם נסוגו מהמכרז. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא התכוון לפרוש והתעקש באופן עקבי להיות מוכרז כזוכה. התנהלות הנתבעת עלתה כדי חוסר תום לב והפרה את חוק החוזים. כתוצאה מכך, התובע היה זכאי לפיצוי בגין ההכנסות שנוכו ממנו בתקופה שבה היה צריך להכריז עליו כזוכה. בית המשפט חישב את הפיצוי על בסיס הרווחים החודשיים הצפויים מתחנת המוניות, שהסתכמו בסך 247,201 ₪ בתוספת מע"מ בגין 3.6 חודשים של איחור בקבלת החלטות על ידי הנתבעת. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע 6,180 ₪ עבור אגרת בית המשפט, שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ והוצאות המומחים.