ת"א 293-06-08

תקציר

התובע והנתבעים התקשרו בהסכם למכירת דירה. התובעת תבעה את הנתבעים בגין הפרת חוזה, בטענה שלא עמדו בתשלום השני והשלישי במועד וסירבו לשתף פעולה בהשלמת הדירה. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, בטענה כי התובעת לא הנפיקה ערבות בנקאית, הפרה את ההסכם בכך שמסרה דירה קטנה ב-45 מ"ר מהמוסכם, ולא צירפה את המסמכים הנדרשים להסכם המכר. עוד טענו לעשיית עושר ולא במשפט, ביקשו להתאים את מפרט הדירה לזה שהוסכם ותבעו פיצויים בגין נזיקין. בית המשפט מצא כי טענת הנתבעים בדבר אי המצאת ערבות בנקאית נדחתה מאחר והתשלום הראשון היה נמוך מ-15% ממחיר הדירה. עם זאת, על התובעת לפצות את הנתבעים בגין ההפרש בשער החליפין, ולזכותם של הנתבעים מלוא הסכום בסך 124,965 ₪. טענת הנתבעים בדבר איחור בהנפקת הערבות הבנקאית לתשלום השני התקבלה, שכן התובעת לא הוכיחה כי האיחור נגרם על ידי הנתבעים. עוד מצא בית המשפט כי התובעת לא צירפה את התוכניות הנדרשות להסכם המכר, אך קיבל חלקית את טענתה כי החובה לעשות כן לא הייתה קיימת בעת חתימת ההסכם. טענת הנתבעים כי הובטחה להם דירה בשטח של 154 מ"ר התקבלה מאחר שהתובעת לא הצליחה להפריך טענה זו, והמצגים הטרום-חוזיים לא בוטלו בהסכם. הממדים החיצוניים של הדירה שנמסרה תאמו את השרטוט, אך היו סתירות מהותיות בפנים, שהנתבעים לא ביקשו. לא ניתן היה לחשב את שטח הדירה מהסקיצה המצורפת על ידי חשבון פשוט, והנתבעים, כרוכשים סבירים, לא יכלו לדעת זאת. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם את יתרת 317,000 ₪ ממחיר הדירה, בצמוד למועד קבלת טופס 4 על ידי הבניין. על התובעת לשלם לנתבעים 348,300 ₪ כפיצוי עבור גודל הדירה הקטנה יותר, צמוד למועד ההסכם, ו-167,359 ₪ עבור עלות התאמת הדירה למפרט המוסכם, צמוד למועד חוות הדעת של האדריכל. סכומים אלה מקזזים זה את זה, ולכן הנתבעים נחשבו כמי ששילמו את מלוא המחיר. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט, לרבות 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, צמוד למדד ונושא ריבית משפטית מיום פסק הדין.