דב"ע נא/198 - 3

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם פרישה בין חברה עירונית לעובדיה, שנחתם בין המנכ"ל ליו"ר החברה. העובד תבע את החברה על אי קיום ההסכם, ולחילופין ביקש להחזירו. החברה טענה כי ההסכם אינו תקף משום שלא אושר על ידי דירקטוריון החברה ושר האוצר, כמתחייב מסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. בית הדין האזורי פסק לטובת העובד ופסק לו פיצויים בגין הפרת הסכם וחוסר תום לב, עליו ערערו הצדדים. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם סעיף 29 לחוק יסודות התקציב הופך את הסכם הפרישה לבטל, ואם כן, מהן השלכותיו של בטלות זו. בית המשפט קבע כי ההסכם אכן נוגד את סעיף 29 ולכן הוא בטל, שכן הוא לא עמד בדרישות האישור. כמו כן, נקבע כי החברה פעלה בחוסר תום לב בכך שלא ניסתה להשיג את האישורים הנדרשים. עם זאת, בית הדין דחה את תביעת העובד לפיצויים, וקבע כי מאחר וההסכם בטל, לכל צד יש זכות לחזור למצב שקדם להסכם, ועל העובד להשיב את פיצויי הפיטורים שקיבל. עם זאת, בית המשפט הורה לחברה לשלם את הוצאותיו המשפטיות של העובד.