ע"א 6853/19

תקציר

לאחר ששקל את הטענות שהוצגו בשלב הערעורים והערעורים שכנגד, אישר בית המשפט את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר תמכו במסקנותיו המשפטיות, ולא מצא טעויות משפטיות. לפיכך נדחו הערעורים והערעורים שכנגד לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. קביעתו של בית משפט קמא בדבר אחריות הקבלן והעדר רשלנות מצד עו"ד בר-טל התבססה על בחינה מעמיקה של העובדות, וערכאת הערעור לא מצאה סיבה לסטות מממצאים אלה. הנפגעים לא הביאו ראיות מספיקות לנזק ממוני עקב המשך הליכי הרישום, ולכן רק פיצוי לא ממוני (כגון בגין כאב וסבל) נמצא ראוי. בנוסף, היה הכונס זכאי לגמול בגין מאמציו, ולא היה זה מסמכותה של ערכאת הערעור לערער על החלטת בית משפט קמא בעניין זה. זה כלל התחשבות במורכבות עבודתו של המקלט. כמו כן, היה מוצדק לחייב את עו"ד בר-טל להשיב חלק משכר הטרחה שקיבל, שכן מרבית העבודה הושלמה על ידי כונס הנכסים, בניגוד להסדר שהוסכם עם הרוכשים. למרות טענתו של עו"ד בר-טל נגד מינוי כונס הנכסים, הוא לא יכול היה לתבוע תשלום עבור עבודה שהשלימה אחרת בהתאם להחלטת בית המשפט. לבסוף, הקבלן, או יורשיו, חויבו בצדק ביתרת שכר הטרחה בהתבסס על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. הערעורים והערעורים שכנגד נדחו, ולא נפסקו הוצאות נוספות על ידי בית המשפט, וההחלטה הסתיימה ביום 13.7.2021.