ע"א 702/86

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור שדן בתביעת פיצויים של עובד ייצור שחווה החמרה באסתמה קיימת של הסימפונות עקב חשיפה לאבק במקום עבודתו, וכתוצאה מכך חלה מחלת ריאות חסימתית כרונית קשה. הערעור עסק בעיקר בהתיישנות, כאשר הנתבע טען כי התביעה המתוקנת מציגה עילת תביעה חדשה, שהתיישנה בשל התיישנות הזמן. עם זאת, בית המשפט התיר את התיקון, וקבע כי הוא אינו מציג עילה חדשה אלא מרחיב את הסוגיה הקיימת, תוך התמקדות בתנאי העבודה במפעל. בית המשפט הדגיש את "כלל הגילוי", בקובעו כי תקופת ההתיישנות מתחילה כאשר הנזק ברור דיו כדי להצדיק תביעה. התובע הגיע לרף זה רק בשנת 1976, מה שמרמז על כך שהתביעה המקורית הוגשה במועד בתוך תקופת ההתיישנות. בית הדין ניתח גם את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למחלה, כשהוא נתמך בעדויות רפואיות של מומחים המאשרות את החמרת המחלה עקב חשיפה למקום העבודה. בית המשפט קבע כי המצב הקיים תרם 50% לנכות הנוכחית ודחה את הטענות להתאמת הקצאה זו. בעוד שסכום הפיצוי – במיוחד בגין כאב וסבל, וסיוע צד ג' – היה שנוי במחלוקת על ידי שני הצדדים, בית המשפט תיקן חלק מהפסיקות, ואיזן בין הערכות הנזק. בסופו של דבר, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, תוך אשרור פסק הדין המקורי והדגשת פיצוי הוגן המבוסס על עקרונות משפטיים מבוססים. כל צד הונחה לשאת בהוצאותיו המשפטיות.