ת"צ 17517-09-19

תקציר

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד העירייה בשם אנשים עם מוגבלות המשתמשים בשירותי האוטובוסים של העירייה. המבקש, תושב העירייה, טען כי העירייה לא התקינה משענות על ספסלי תחנות אוטובוס, בניגוד לחוק השוויון ולתקנות הנגישות. המבקש טען כי ללא משענות יד, אנשים עם מוגבלות אינם יכולים להשתמש בתחנות האוטובוס בבטחה ובנוחות. העירייה טענה כי אין חובה חוקית להתקין משענות יד וכי טענות המבקש משוללות כל יסוד. בית המשפט קבע כי המבקשת לא הצליחה לבסס אפשרות סבירה שהטענות יוכרעו לטובת הייצוגית. בית המשפט קבע כי החוקים והתקנות הרלוונטיים אינם מטילים חובה על העירייה להתקין משענות יד בתחנות אוטובוס. בית המשפט ציין כי טענות המבקש התבססו על טעות סופר בפרסום מקוון של התקנות. בית המשפט קבע, כי המבקש לא הוכיח כי משענות היד מהוות התאמה הכרחית לאנשים עם מוגבלות או כי היעדר משענות היד מהווה הפרה של חובה חקוקה כלשהי. עוד קבע בית המשפט כי המבקשת לא פעלה בתום לב, כנדרש בתובענה ייצוגית, בכך שלא עשתה מאמצים סבירים להכנת הבקשה לאישור והסתמכה על פרסומים שגויים במקום על חוות דעת מומחים. לבסוף, בית המשפט קבע כי טענות המבקש דורשות בירור פרטני עבור כל אחד מחברי הקבוצה, ולכן תובענה ייצוגית אינה יעילה ואינה ראויה. לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה מחוסר שחר והורה למבקש לשלם לעירייה הוצאות צנועות.