ת"א 415/94

תקציר

התובעת, רופאת שיניים במקצועה והנתבעת, מורה, היו נשואים שנים רבות ולהם ארבעה ילדים משותפים. התובעת ביקשה להתגרש וביקשה מבית המשפט להצהיר כי כל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין, לרבות מקרקעין וקניין רוחני, ייחשבו כנכסים משותפים. כמו כן ביקשה מזונות עבורה ומשמורת על שני ילדיהם הקטינים, יחד עם חלק מרכושה של מזכירת הנתבע, שלדעת התובעת רכשה את הנכסים בכספי הנתבע. הנתבע ביקש הפחתה בתשלומי המזונות, בטענה שמצבו הכלכלי הורע. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם מזונות בסך 4,800 ₪ לחודש, מתוכם 1,200 ₪ עבור אחזקת הדירה בה התגוררו התובעת והילדים הקטינים, החל מחודש ינואר 1999. סכום זה יותאם לאינפלציה כל שלושה חודשים. כמו כן חויב הנתבע לשלם מחצית מתשלומי המשכנתא על הדירה המשותפת עד למכירתה. בית המשפט קבע כי חזקת השיתוף חלה על נכסי בני הזוג, שכן הם נישאו לפני שנת 1974 וקיימו אורח חיים משותף. מועד הגשת התביעה נקבע כמועד להפרדת הנכסים המשותפים. עם פירוק השותפות ימונה מומחה שיבדוק את חשבונות הבנק המשותפים ויחלק אותם שווה בשווה, יחד עם תוכניות חיסכון, תגמולי ביטוח וזכויות פנסיוניות. המומחה יבחן גם את חובות בני הזוג, למעט חובות הקשורים לרשויות המס עקב העלמת הכנסותיו של הנתבע, ואת יתרת החובות בחשבון משותף בבנק דיסקונט. הנתבע היה אמור להשיב לתובע את כספי הפיצויים, אך בית המשפט דחה את בקשות התובע לפיצויים הקשורים למוניטין הנתבע ולחשבון הכונס. בנוסף, דחה בית המשפט את התביעה נגד מזכירתו של הנתבע. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.