רע"א 7383/20

תקציר

במקרה הנדון, חברת החשמל לישראל בע"מ ביקשה רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז לוד שדחה את בקשתה לדחות בקשה למחיקת תובענה ייצוגית שהגיש נגדה אברהם ברק. בבקשתו של ברק, שהוגשה באוקטובר 2019, נטען לרשלנות של חברת החשמל בפיקוח על יצרני החשמל הפרטיים, שגרמה לכאורה לפגיעה כלכלית בצרכנים הישראלים בשל ניפוח תעריפי החשמל. תעריפים אלה הוחמרו לכאורה משום שחלק מהיצרנים הפרטיים ביצעו מניפולציות בדו"חות כדי למקסם רווחים, מה שהוביל להוצאות מופרזות לחברת החשמל שגולגלו לאחר מכן לצרכנים. הבקשה לתביעה הייצוגית התבססה על אינדיקציות מהודעת רשות החשמל מאוגוסט 2019 על שימוש לרעה על ידי יצרנים פרטיים. חברת החשמל טענה כי בהיותה "מנהלת מערכת" היא ממלאת תפקיד ציבורי ולכן יש להתייחס אליה כאל סמכות לפי חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, ומכאן משתמע כי העניין חורג מסמכותו של בית המשפט המחוזי. בנוסף, טענה חברת החשמל כי לא ניתן להגיש נגדה תובענה ייצוגית על פי הדין הקיים בשל תפקידה כפיקוח, וכי הבקשה נעדרת תשתית עובדתית מספקת. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה בקובעו כי הכרעה בסוגיות שיפוטיות וסיווג תפקידים מחייבת בחינה משפטית ועובדתית מפורטת יותר. בית המשפט ציין כי יש די ראיות מקדמיות כדי לדון בבקשה, נוכח חוסר הסימטריה במידע בין ברק לחברת החשמל. במרכז דחיית הערעור של חברת החשמל עמד העיקרון לפיו דחיית תובענות ייצוגיות על הסף שמורה לבקשות חסרות בסיס חד משמעיות. ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות פרוצדורליות אלא אם קיימת הצדקה ברורה, המאפשרת לבקשה לאישור התובענה הייצוגית להתנהל לגופה. משכך, בקשת הערעור נדחתה ללא צו הוצאות.