עת"מ 72875-01-20

תקציר

פסק הדין דן בתפקידיהן של הוועדות המקומיות כמפורט בחוק, לרבות הבטחת עמידה בתקנות התכנון והבנייה. לוועדות המקומיות שיקול דעת לתת, לסרב או להתנות היתרי בנייה על בסיס שיקולים תכנוניים מעבר להתאמת הבקשה לתכנית המאושרת. פסק הדין מתייחס למספר פסקי דין קודמים המאשרים עמדה זו. כמו כן, סמכויותיהן של ועדות מחוזיות מעוגנות בסעיף 28 לחוק, המאפשר להן לתת הוראות לוועדות המקומיות וליטול את סמכויותיהן במידת הצורך. במקרה זה הורתה הוועדה המחוזית לוועדה המקומית להפסיק לאשר היתרי בנייה למגורים בשטחים חקלאיים על בסיס תכנית שפג תוקפה. עם זאת, הוועדה המקומית המשיכה לאשר היתרי בנייה שאינם מותאמים לצרכים חקלאיים. כתוצאה מכך הפעילה הוועדה המחוזית את סמכויותיה וקיבלה על עצמה את סמכויות הוועדה המקומית. פסק הדין מוצא כי פעולה זו מוצדקת בשל אי מילוי תפקידיה החוקיים על ידי הוועדה המקומית. היא מדגישה כי היתרי בנייה צריכים להסדיר הן את הבנייה והן את השימוש בנכס, ולהסמיך את מוסדות התכנון לקבוע תנאים לגבי השימוש בנכס. הוועדה המקומית לא ערערה על הוראות הוועדה המחוזית ולא הציגה טיעונים תקפים נגדן. לפיכך, פסק הדין מקיים את החלטות הוועדה המחוזית ודוחה את טענות העותרים. בקשתה של עותרת 1 להיתר בניה תידון בוועדה המקומית, ואילו עתירתם של עותרים 2 ו-3 תידחה. פסק הדין מפרט גם את העלויות בהן יישאו העותרים והמשיבים.