עמ"נ 33865-02-11

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על צו הארנונה, הקובע כי השטחים המשותפים במבנים יחולקו בין המחזיקים באופן יחסי לשטחי המוחזקים שלהם, וכל מחזיק משלם ארנונה בהתאם. המערערת טענה כי היא אינה הבעלים או משתמשת בשטחים משותפים אלה, אך טענה זו לא התקבלה. בית המשפט בחן את הסכם הניהול שהוגש ומצא כי הוא אינו תומך בטענת המערערת כי חברת הניהול היא הבעלים של השטחים המשותפים; במקום זאת, הוא מתייחס לניהול ותחזוקה של אזורים אלה. כמו כן, ההסכם הוא בין חברת הניהול לבין גורם אחר, ותוקפו פקע. השופט התייחס גם לסוגיית השיהוי של יומיים במענה להתנגדות משנת 2010, ומצא כי הסיבות לכך – מספר רב של התנגדויות ובעיות בריאותיות – היו משמעותיות. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והמזכירות תעביר אותו לבאי כוח הצדדים.