רע"פ 2499/06

תקציר

הכרעת הדין המדוברת נוגעת לשני מבקשים שהוגש נגדם כתב אישום בגין ריבוי סעיפים של מרמה ושוחד בקשר למזימה להונות קונים ומוכרים של מכוניות בנוגע לערכם האמיתי של כלי הרכב. המבקש מס' 1, בוחן רכב, מנהל ובעל מניות של המבקש מס' 2, הורשע בארבעה סעיפים של קבלת שוחד וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בתוך כך, הורשע המבקש מס' 2, תאגיד המפעיל מכון לפיקוח על כלי רכב, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. תחילה הרשיע בית משפט השלום בתל אביב-יפו את שני המבקשים וגזר עליהם עונשים שונים, בהם מאסר בפועל וקנסות. שני המבקשים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את ערעור המבקשים וקיבל חלקית את ערעור התביעה, מה שהוביל לתיקון פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש מס' 1 בשבע עבירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין ואת המבקש מס' 2 במספר זהה של עבירות כשותף למזימה. גם הקנסות שהוטלו על ידי הערכאה הנמוכה יותר הוגדלו. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בטענה כי לא ניתן לזהות באופן מהימן את המבקש מס' 1 כעבריין וכי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו לעדותו. מנגד, טענה התביעה, כי הבקשה לא עוררה שאלות משפטיות משמעותיות וכי זיהויו של המבקש מס' 1 לא היה נושא שנוי במחלוקת במהלך המשפט. בסופו של דבר, דחה שופט בית המשפט העליון את הבקשה, והסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר זיהויו של המבקש מס' 1 ופרשנותו לעדותו. בהדגישו את חומרת העבירות, שפגעו באופן משמעותי באמון הציבור בשוק הרכב המשומש, קבע השופט כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והותרה הבקשה לעיכוב ביצוע בכל הנוגע לעונשו של המבקש מס' 1.