ע"א 107/86

תקציר

בעסקת מקרקעין בתיווך המערער (מתווך), בחן בית המשפט העליון שני ערעורים הנוגעים לדמי תיווך שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. עניינו של מזכר הבנות בין המוכר (המשיב מס' 1) לבין הקונה (המשיב מס' 2), אשר היווה חוזה מחייב חרף היעדר פרטים מסוימים. תוך יום מיום החתימה, הרוכש נסוג מהעסקה, תוך מימוש אופציה שאפשרה לו לחזור בו מבלי להפר את החוזה. בית המשפט אישר כי המתווך הרוויח את שכר טרחתו בתיווך בהסכם מחייב, למרות שהעסקה מעולם לא הושלמה סופית. בית המשפט המחוזי קבע דמי תיווך בשיעור של 1% משווי הנכס המוערך, כאשר הרוכש חויב לכסות את חלקם של שני הצדדים. בערעור נדחתה חלקית תביעתו של המתווך לעמלות גבוהות יותר ולהצמדות שונות, תוך הגבלת פסיקת המתווך לשווי הנכס המוערך, אך התאמת תנאי ההצמדה וחישוב הריבית. יתר על כן, הקונה לא נדרש לשפות את המוכר בגין דמי תיווך מאחר והוא נסוג כדין מהחוזה, תוצאה צפויה מראש. הערעורים הביאו לכך ששכר הטרחה של המתווך נקשר להערכת השווי הראשונית, הוגבל להתאמות מדד לאחר פסק הדין, והבהיר את אי אחריותו של הקונה להוצאות התיווך של המוכר. כמו כן נבחנו סוגיות של אחוזי תיווך מקובלים וחישובים, כאשר פסיקת בית המשפט התבססה על ראיות ופרקטיקות שסופקו, מה שהוביל לעלויות משפטיות מותאמות הן למוכר והן לקונה.