רע"פ 5513/11

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת הנאשם לערער על פסק דין קודם של בית המשפט לתעבורה בירושלים. הנאשם הורשע בשתי עבירות: נהיגה ברכב עם רישיון שפג תוקפו, והפעלת רכב באיסור. למרות שהנאשם הודה תחילה בעבירה הראשונה, הוא הכחיש את השנייה וטען כי מעולם לא קיבל את הודעת האיסור. בית המשפט לתעבורה הרשיע את הנאשם שלא בפניו, מאחר שלא התייצב לדיון שנקבע. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, שדחה אף הוא את הערעור, וקבע כי אי הופעתו של הנאשם שקולה להודאה באשמה. ערעורו של הנתבע לבית המשפט העליון, בטענה כי אין לראות בהיעדרותו הודאה, התקבל בדחיון. השופט קבע כי הנאשם היה מודע למועד הדיון ובחר שלא להגיע ללא סיבה מוצדקת. מאחר שהבקשה לא העלתה טענות בעלות חשיבות כללית מעבר למקרה הספציפי, והפסיקה הקודמת התייחסה במידה מספקת לתכליות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, הודגש בפסק הדין כי אין מקום להשאיר רשות ערעור נוספת. עוד הדגישה השופטת כי גם אם תישקל לגופה של הבקשה, עדיין התוצאה תהיה דחייה, בשל היעדרותו הבלתי מוצדקת של הנאשם מהדיון. משכך, אישר השופט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחה את בקשת הערעור, ומייתר את בקשת הנאשם לעיכוב ביצוע.