ת"א 36553-05-10

תקציר

התובעים טענו כי קרוב משפחתם המנוח פריד מכר את זכויותיו בחלקת אדמה לקרוביהם המנוחים מוסא וג'מיל בשנת 1968, וכי מאז הקרקע נמצאת בבעלותם. הנתבעים, שהם יורשיו של פריד, טענו כי פריד לא מכר את זכויותיו וכי זכויות אלה הורשו להם. בית המשפט קיבל את טענת התובעים וקבע כי פריד אכן מכר את זכויותיו בקרקע למוסא וג'מיל, שקיבלו את החזקה בה ונהגו בבעלות לאורך השנים. עוד קבע בית המשפט כי טענת התובעים אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות או השיהוי, וכי הודאותיהם של 16 נתבעים, אשר הודו בעובדות הנטענות בכתב התביעה, היוו ראיה חזקה התומכת בגרסת התובעים. בית המשפט הוסיף וקבע, כי בנסיבות המקרה ניתן להתעלם מהעדר מסמך כתוב המעיד על עסקת המכר, וכי גרסת התובעים עדיפה על גרסת הנתבעים, שלא נתמכה בראיות. לפיכך הורה בית המשפט לרשום את התובעים כבעלי זכויותיו של פריד בחלקה, למעט הזכויות שמכרו יורשי מוסא לצד שלישי, איימן. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות התובעים ביחד ולחוד.