בג"צ 8437/99

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון דוחה את העתירה שהגישה רשת גני ילדים פרטית, חב"ד, שביקשה מימון לפי חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, התשנ"ז-1997. בעתירה נטען כי יש להחיל את החוק על כל מוסדות החינוך באזורים המיועדים לכך, לרבות גני הילדים הלא-ממלכתיים שלהם, וטענה לאפליה שכן גני הילדים הממלכתיים קיבלו מימון ואילו שלהם לא. עם זאת, בית המשפט פירש את החוק כחל רק על מוסדות חינוך ממלכתיים רשמיים, שבהם תוכנית הלימודים תואמת את מטרות החינוך הממלכתי לפי חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953. מוסדות מוכרים אך לא רשמיים, כמו זה של העותר, לא נכללו בחוק זה, שכן המדינה אינה מחויבת לממן אותם. בית המשפט ציין את ההקשר ההיסטורי של חקיקת החינוך בישראל, והדגיש את ההבדל בין מוסדות רשמיים, הנתמכים באופן מלא על ידי המדינה, לבין מוסדות מוכרים אך לא רשמיים, המנוהלים באופן פרטי בתמיכה כספית של המדינה. בית המשפט לא מצא אפליה, שכן המדינה שואפת לקדם את מטרותיה החינוכיות ולהקצות משאבים בהתאם, ולאפשר להורים את החופש לבחור בחינוך פרטי ללא מימון המדינה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת העותרת בדבר הנמקה פסולה מצד הרשויות, בקובעו כי טעמים משפטיים נוספים שהוצגו במהלך ההליך המשפטי לא הצביעו על חוסר תום לב. לפיכך, העותרים לא הצליחו לבסס בסיס חוקי לדרישתם למימון המדינה, והעתירה נדחתה בסופו של דבר ללא צו להוצאות.