פר"ק 68070-09-16

תקציר

השופטת בחנה ביסודיות את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים בטרם הגיעה להחלטה. המבקשים, שביקשו למנות מפרק זמני לרלטור, לא סיפקו עילות תקפות לפירוק. ראשית, המבקשים לא הצליחו להוכיח כל התנהגות מרמה או עושקת מצד רלטור. כל הטענות על מעשים פסולים, כולל טענות על הסתרת נכסים והפרת הגבלות בנייה, לא היו מבוססות. גם טענת המבקשים כי רלטור מכרה יחידות מבלי לחשוף את היסטוריית הרכישות של הקרקע הייתה מופרכת, שכן המוכרים אינם מחויבים למסור פרטים אלה. זאת ועוד, חששותיהם של המבקשים בדבר מעמד תשלומיהם ורישום המקרקעין לא היו מוצדקים, שכן הכסף הועבר לחברה בעלת הזכויות במקרקעין, אשר הכירה אף היא בזכויות הרוכשים. עוד הדגישה השופטת כי טענות המבקשים כוונו בעיקר כלפי צדדים שלישיים, כגון ההנהלה והבניה והקרן, ולא כלפי רלטור. לתביעות אלה, אליהן יש להתייחס בתביעות אזרחיות נפרדות, לא היה מקום בבקשת פירוק. בנוסף, המבקשים לא ביססו צורך מיידי במינוי מפרק זמני, שהוא תנאי הכרחי להצלחת בקשה כזו. במקום זאת, היה ברור כי מינוי מפרק זמני יגרום נזק משמעותי למאות משפחות המעורבות בפרויקט הבנייה, כמו גם לעסקים הקשורים אליו. הבקשה למינוי מפרק זמני הייתה לקויה בעיקרה משום שהיא התמקדה אך ורק בעילת הפירוק הנטענת מבלי להתייחס לצורך בפעולה דחופה. לסיכום קבע השופט כי הבקשה למינוי מפרק זמני נגד רלטור אינה מוצדקת וחסרת שחר, ועל כן היא נדחתה. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות הבקשה ולשלם 25,000 ₪ לעו"ד גליק ו-5,000 ₪ למתנגדים הנוספים. לגבי בלוהארבור, המבקשים ישלמו לחברה ביחד ולחוד 20,000 ₪ כהחזר הוצאות הבקשה. ההחלטה נמסרה לצדדים, ולא היה צו להוצאות לטובת ניהול ובניה.