בג"צ 3/04

תקציר

במקרה משפטי זה, ערערה הוועדה המקומית לתכנון ובניה צפת (העותר) על החלטות שרי הפנים לדורותיהם, אשר העניקו ארכות זמן לתביעות פיצויים הקשורות לתוכנית סלילת כביש (ג/8643) שיזמה מחלקת עבודות ציבוריות. בתחילה אושרה התכנית ופורסמה בשנת 1998, והחלה התקופה שבה יכלו בעלי הקרקע הנפגעים להגיש תביעת פיצויים. עם זאת, הארכות למועד המקורי להגשה של שלוש שנים נתבקשו ואושרו באופן שנוי במחלוקת על ידי השרים, למרות המלצות נגד מתן הארכות אלה על ידי צוות מייעץ מקצועי. טענתו המרכזית של העותר הייתה כי החלטות שרים אלה אינן חוקיות, נעדרות תשתית עובדתית ואינן מאתרות "טעמים מיוחדים" הנדרשים בחוק. יתר על כן, העותר טען להתנהלות פרוצדורלית פסולה, כגון החלטות המתקבלות לקראת סוף כהונתו של השר ישי והטיה פוטנציאלית בשל השתייכותם הדתית של המשיבים. מנגד, טענו המשיבים, תוך הדגשת פגמים אפשריים בפרסום התכנית ועיכובים פרוצדורליים מצד העותרים, כי ההארכות מוצדקות. בית המשפט בחן האם הטעויות הפרוצדורליות, לרבות הנמקה לקויה להחלטות וסטיות מהייעוץ המקצועי, מצדיקות התערבות. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי בשל הפגמים הפרוצדורליים המהותיים, ובפרט היעדר "טעמים מיוחדים" כאמור להארכת מועדים, ההחלטות בטלות ומבוטלות, אך הזמינו בחינה מחודשת בתנאים הנוכחיים. החלטה זו מדגישה את האיזון הנדרש בשיקול הדעת המינהלי ובהגינות הפרוצדורלית המשפטית, תוך התייחסות לפגיעה אפשרית ברבים תוך שמירה על טוהר המידות של שלטון החוק. בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות משפט.