ע"א 491/64

תקציר

פרשת מרדכי אקשטיין נ' הטכניון, חיפה (ע"א 491/64) נסובה סביב הפיצוי הראוי לעובד שנפגע בעבודה והוביל לקטיעת אצבעו. אקשטיין המשיך לעבוד בטכניון לאחר התאונה, אך טען כי על בית המשפט להתחשב באי יכולתו לבצע עבודות נוספות בזמנו הפנוי, בהן עסק לפני התאונה. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם על בית המשפט להגביל את הפיצוי בגין הפסד זה לגיל 65, גיל הפרישה הרגיל, או להאריכו למועד מאוחר יותר. דעת הרוב של השופט ויתקון וממלא מקום הנשיא זילברג דחתה את הערעור, ואישרה את החלטת בית המשפט המחוזי לפצות את אקשטיין על אובדן השתכרות עד גיל 65. הם הדגישו את האתגרים בקביעת גיל פרישה אחיד לכלל הפרטים ואת המורכבות של גיל פרישה משתנה בכל מקרה. בנוסף, הם הדגישו את הצורך לנקוט משנה זהירות בבואם לעקוף את הערכות בית המשפט של ערכאה ראשונה, במיוחד במקרים של נזקים עתידיים, המבוססים לעתים קרובות על השערות ואומדנים. השופט ברנסון, בדעת מיעוט, תמך בהארכת תקופת הפיצויים מעבר ל-65 שנה, תוך הכרה במגמה של חיי עבודה ארוכים יותר. עם זאת, דעתו הייתה כי יש להחיל זאת רק על העבודה הנוספת שביצע אקשטיין מחוץ לשעות העבודה הרגילות שלו, שכן חזקת גיל הפרישה אינה חלה על עבודה כזו. בסופו של דבר, החלטת הרוב דחתה את הערעור, תוך הדגשת המורכבות של קביעת גיל הפרישה והזהירות הנדרשת בערעור על שומות נזק. אקשטיין פוצה על אובדן השתכרות עד גיל 65, וחויב לשלם לטכניון 200 ל"י בסך הכל עבור הוצאות הערעור.