ה"פ 4947-05-17

תקציר

בפני בית המשפט ניצבת סוגיה מורכבת הנוגעת לסמכות שיפוט בסכסוך הנוגע לניסיונו של בעל יאכטה לעזוב את נמל הרצליה. למקרה השלכות על המשפט המנהלי והאזרחי, כמו גם על פרשנות חוקי המס. על בעל היאכטה נאסר לעזוב את הנמל בשל מכס לכאורה שלא שולם, במיוחד מס קניה ומס ערך מוסף. הבעלים טען כי היאכטה לא יובאה לישראל ולכן לא חייבים בה מיסים. בית המשפט היה צריך לקבוע לאיזה בית משפט יש סמכות לדון בבקשה זו, שכן מקרים דומים טרם הוכרעו. סעיף 40 לפקודת הנמלים מתווה את הדרישות ליציאת כלי שיט מנמל, תוך שימת דגש על יישוב כל החובות הכספיים. למנהל הנמל יש סמכות למנוע יציאה של כלי שיט עם חובות מכס שלא שולמו. שינוי נהלים בדצמבר 2016 חייב את היאכטות להציג תעודת שחרור ממכס לפני היציאה מהנמל. עם זאת, המבקש עזב את הנמל בינואר 2017 מבלי למלא אחר דרישות אלה. לאחר התכתבות עם מנהל הנמל ורשות המכס, התמודד המבקש עם דרישה לתשלום מיסים בסך 1,100,229 ₪. המבקש ביקש הצהרה כי היאכטה לא יובאה לישראל, ולפיכך לא חויב במס. בית המשפט בחן את סמכות השיפוט של התיק, בהתחשב בסעדים המבוקשים ובערכו של הנושא. נמצא כי הסעד המהותי המבוקש, הצהרה בדבר יבוא היאכטה, מצוי מחוץ לסמכותו של בית משפט השלום. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הסכסוך הוא אזרחי באופיו, הדורש בירור עובדתי מקיף, ובכך מקנה סמכות לבית המשפט המחוזי. שווי היאכטה, המוערך ביותר מ-7 מיליון שקל, עבר את הסף לבית משפט השלום. לפיכך, נקבע כי בית המשפט המחוזי הוא הפורום המתאים לתיק, וקבע דיון לספטמבר 2017. החלטת בית המשפט מחזקת את התפיסה כי על בתי המשפט להתמקד במהות הסעד המבוקש, ולא בניסוח הפורמלי של כתבי הטענות, כדי להקצות סמכות שיפוט.