ה"פ 10393-08-18

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה סובבת סביב פרשנותם של סעיפים מסוימים בהסכם מכר הנוגעים לשחרור כספי נאמנות המוחזקים בידי נאמן. באופן ספציפי, הצדדים חלוקים באשר למשמעות של "אישור העירייה" כאמור בהסכם. הרוכשים טוענים כי המונח מתייחס לאישור מהעירייה, המאשר היעדר חיובים או חובות כלשהם שהמוכר חב, לרבות מיסים, אגרות סלילה והיטלים עירוניים אחרים. מנגד, טוען המוכר כי אישור העירייה מתייחס רק לתשלום ארנונה. לאחר בחינת הוראות החוזה, מסכים בית המשפט עם פרשנותו של המוכר. הסעיפים מזכירים במפורש ארנונה ומגדירים "אישור עירוני" במובן צר יותר ממשמעותו הרגילה. בית המשפט מדגיש כי כוונת הצדדים, כפי שעולה מההסכם, תומכת בעמדת המוכר כי היעדר חובות ארנונה ותשלום היטל השבחה הם תנאים מספיקים לשחרור כספי הנאמנות. יתר על כן, טענת הרוכשים כי קרנות הנאמנות צריכות להבטיח את האינטרס המסחרי שלהם בהשגת כל האישורים הנדרשים אינה משכנעת. ההסכם עצמו מפרט מטרות מוגבלות לקרנות הנאמנות, שאינן כוללות את כל החיובים העירוניים הפוטנציאליים. בנוסף, העלו בעלי הדין מספר סוגיות נוספות השנויות במחלוקת בין המוכר לקונים, וכן בינם לבין העירייה, הנוגעות לחיובים וחבויות נוספים. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי עניינים חיצוניים אלה חורגים מתחום ההליך הנוכחי ויש להכריע בהם במקום אחר. לפיכך, פסק הדין מתמקד אך ורק בפרשנות הוראות הנאמנות ובהשלכותיהן על שחרור כספי הנאמנות. כתוצאה מכך, בית המשפט מורה לנאמן לשחרר את יתרת כספי הנאמנות למוכר, יחד עם פירותיהם, בניכוי המיסים והעמלות החלים. המוכר והקונים יישאו בהוצאות הנאמן ובשכר טרחת עורך הדין באופן שווה, תוך חלוקת הוצאות העירייה ושכר טרחת עורך הדין.