ת"א 36920-11-12

תקציר

התובע, שהיה בעל עסק לאחסון והפצת בלוני גז, הוציא פוליסת ביטוח אצל המבטחת הנתבעת לכיסוי מלאי העסק במקרה של גניבה. הפוליסה כללה תנאי המחייב את התובע או נציג מוסמך לבצע בדיקה פיזית בתוך העסק בכל פעם שמערכת האזעקה הופעלה בשני אזורים או יותר. מנהל המחסן של התובעת לא ביצע בדיקה פנימית לאחר שקיבל קריאה על פריצה אפשרית. בעקבות זאת, העסק נפרץ, מה שהוביל את התובע להגיש תביעה למבטחת בגין המלאי שנגנב ונזקים נלווים נוספים. בית המשפט נדרש לקבוע את ההשלכות של אי עמידתו של התובע בתנאי הפוליסה. נקבע כי מחדלו של התובע יצר אפשרות סבירה כי לו התקיים התנאי, ניתן היה לגלות את ההפרה ולמנועה. בית המשפט קבע כי המבטחת פטורה מתשלום תגמולי הביטוח. החלטה זו התבססה על סעיפים 18 ו-19 לחוק חוזה הביטוח, הקובעים כי על המבטח להוכיח כי אי קיום תנאי להפחתת הסיכון משפיע על קרות האירוע הביטוחי או על חבות המבטח. המבטחת הצליחה להוכיח כי שום חברת ביטוח סבירה לא הייתה מבטחת את התובע ללא תנאי הבדיקה הפנימית וכי מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה גם בפרמיות גבוהות יותר. כמו כן, בית המשפט מצא כי הימנעותו של התובע מביצוע בדיקה פנימית השפיעה על קרות האירוע הביטוחי. בדיקה הייתה מובילה לגילוי הפרצה ועשויה למנוע אותה. טענת התובעת כי אירוע הביטוח היה נמנע אם חברות האבטחה היו מודיעות לה על התראות נוספות לא צלחה. בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה כי ההודעות היו משנות את התוצאה. בנוסף, בית המשפט דן ודחה את טענותיה המקדמיות של התובעת לקבלת תביעתה. טענות אלה כללו את חוסר המידתיות של התנאי ואת הטענה כי יש לאשר את התביעה משום שלא נמסר לתובע התראות עוקבות. בית המשפט התייחס גם לשאלת הנזק, והעריך ראשי נזק שונים להם טען התובע, לרבות נזק ישיר למלאי, נזקי רכוש קבועים, תשלום לחוקר פרטי, שירותי אבטחה, עלייה בפרמיות ביטוח, שכר טרחת שמאים ואובדן רווחים. בית המשפט הגיע למסקנה כי לו היה צורך לקבוע את הנזקים, הם היו נקבעים על סך של 312,677 שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה סטטוטוריים ממועד האירוע ועד למועד התשלום המלא. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התביעה והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב בנזקים המשמעותיים שנגרמו לתובע ובמחלוקת הממשית שהתעוררה בין הצדדים במהלך הדיון.