עע"מ 5176/22

תקציר

בפסק הדין שניתן החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לסעד זמני במהלך תקופת הערעור, בנימוק שהמבקשת לא הצליחה להוכיח סיכויי הצלחה גבוהים בערעור וכיצד מאזן הנוחות נוטה לטובתה. על מנת שיינתן סעד זמני, חיוני שהמבקש יוכיח לא רק כי הערעור צפוי להצליח, אלא גם כי אי מתן הסעד יגרום לו נזק בלתי הפיך. בית המשפט מצא כי חששותיו של המבקש מהיעדר שיקול דעת עצמאי של הוועדה המחוזית בבואה לבחון התנגדויות אינם מבוססים, שכן כל חריגה מהתב"ע טעונה אישור של רשות התכנון הארצית. יתר על כן, בית המשפט נימק זאת בכך שסמכותה של הוועדה המחוזית נותרה בעינה, ואם מופעל שיקול דעת כלשהו באופן בלתי ראוי, על המבקש לפנות לנקיטת הליכים משפטיים. בית המשפט הדגיש את חשיבות האינטרס הציבורי וציין כי דחיית תכנית המתאר הארצית 16/6 תעצור את המשך הפיתוח ובכך תפגע בציבור. בנוסף, נקבע כי הבקשה אינה קשורה לתכנית הכוללנית נשוא ערעור המבקש, אלא התמקדה בתכנית נפרדת ללא הליך משפטי. עובדה זו, יחד עם הימנעותו של המבקש מלהראות כיצד ישפיע הסעד המיידי על הערעור, הביאו לדחיית הבקשה. בית המשפט סיים בכך שביטל צו ארעי מדצמבר 2022 והורה למבקש לשאת בהוצאות לשני משיבים בסך 7,000 ₪.