ע"א 10838/05

תקציר

במקרה דנן, ערערה המערערת על פסק דין פשרה של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בו נפסקו למשיבה פיצויים בסך 385,000$ בעקבות מחלוקת משפטית על הסכם מכר והשקעה במקרקעין. המשיב מכר למערערת חלקה חקלאית עם תכניות להקמת תחנת דלק. הסכם נוסף הבטיח למשיבה תמלוגים בגין ההשקעה בהקמת תחנת הדלק. המשיב טען כי ההסכמים נפגמו בתרמית ובטקטיקות נצלניות של המערערת, שהביאו להתערבותו של בית המשפט המחוזי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט לצורך מתן פסק דין של פשרה. בית המשפט מצא כי הקרקע הועברה למערערת ללא תמורה הולמת וקבע כי לא שולמו תמלוגים המגיעים לה, וקבע תמלוגים של 15,000 דולר בשנה בגין תמלוגים בעבר ובעתיד. המערערת ערערה על כך, וטענה כי בית המשפט שגה ובמיוחד הטיל ספק בפסיקת פיצויים שלא התבקשו והאשים את בית המשפט בחריגה מתנאי ההסכם. חרף הטענה כי לא נפלו פגמים בהסכמת המשיב ושללה את טענות המרמה, סברה ערכאת הערעור כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אף שהוסבר בקצרה, צריך לעמוד על כנו בהתאם להסכמות שנעשו על ידי הצדדים. תוצאה זו תומכת בסופיותו של מנגנון הפשרה, ומדגישה כי בחינה מפורטת של הערעור אינה מוצדקת אלא אם כן ניכרות טעויות שיפוטיות משמעותיות. הוויתור החלקי היחיד היה שהטענות בדבר זיוף הוכרו כבעלות ניואנסים מעבר לתחום הנדרש של פסק הדין. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים אישר את פסק הדין והטיל על המערער הוצאות נוספות.