ע"א 320/87
פסק-דין עליון
תקציר
בית המשפט העליון דחה את תביעת המערערת לפיצויים בגין פרישה מוקדמת בעקבות פגיעה בתאונת דרכים. המערער, מורה במקצועו, פרש לגמלאות מוקדמת, בטענה שהפציעה ברגלו וצליעתו כתוצאה מכך גרמו לו השפלה ואי נוחות, והשפיעו על עבודתו. עם זאת, בית המשפט לא מצא קשר סיבתי בין הפגיעה לבין פרישתו המוקדמת, שכן הנכות לא מנעה ממנו למלא את חובות ההוראה. היא הדגישה את העיקרון לפיו על הנפגע לנקוט אמצעים סבירים להפחתת נזקים ולא לתבוע פיצויים בגין הפסדים שניתן היה למנוע במאמץ סביר. בית הדין ציין כי המערערת חזרה לעבודה לאחר התאונה והמשיכה לעבוד מספר שנים ללא כל דרישה מצד המעסיקים להפסיק לעבוד. הוא אמנם הזכיר אי נוחות ועוגמת נפש עקב נכותו הנראית לעין בעבודה, אך הדבר לא היווה סיבה תקפה לפרישה מוקדמת תחת אמות מידה סבירות להפחתת נזקים. פסק הדין הדגיש כי תחושות סובייקטיביות של אי נוחות אינן מספיקות לפיצוי אלא אם הן גורמות לאי כושר עבודה בפועל. ההחלטה שבה ואישרה כי כל אובדן כושר השתכרות חייב להיות קשור ישירות לפגיעה באי כושר עבודה, דבר שלא הוכח כאן. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות משפט.
חקיקה מקושרת
ע"א 320/87 שלמה גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, עליון (4.2.1991)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.