רע"א 3822/20

תקציר

לאחר שבחן את הבקשה לעיכוב ביצוע, החליט בית המשפט להיעתר לה באופן חלקי. הכלל, על פי תקנות סדר הדין האזרחי, הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה, אך בית הדין שלערעור יכול להורות על עיכוב ביצוע בנסיבות המתאימות. שני השיקולים המרכזיים לעיכוב הביצוע הם סיכויי הצלחת הערעור ומאזן הנוחות, כלומר עלול להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך, הגובר על אי הנוחות הפוטנציאלית למשיבים. במקרה זה, בית המשפט בחן שתי הוראות מפסק הדין. ההוראה הראשונה עניינה רישום זכויות בחלקות מסוימות על ידי רשות הפיתוח; בית המשפט דחה את בקשת השהייה לעניין הוראה זו, שכן המבקשים לא הוכיחו נזק צפוי מביצועה ולא הוכיחו את מאזן הנוחות הנוטה לטובתם. הם גם לא חלקו על זכויותיה של רשות הפיתוח בחלקות אלה ולא ניצלו אותן, מה שהוביל את בית המשפט להניח שלא ייגרם נזק מהרישום. יתר על כן, סיכויי הערעור על הוראה זו נראו קלושים. לעומת זאת, בית המשפט נעתר להוראת השעה ביחס להוראה השנייה הנוגעת לרישום זכויות היורשים בחלקות מסוימות. בית המשפט מצא כי רישום שגוי עלול ליצור קשיים ועלויות אם יהיה צורך בהיפוך מאוחר יותר, והכיר בכך שלחלקות אלה יש ערך דורי ואולי מיוחד עבור המבקשים. מאחר שרשות מקרקעי ישראל לא תיפגע מאיחור הרישום, מצא בית המשפט את מאזן הנוחות לטובת המבקשים כאן, וציין כי פסק הדין לא ציין במפורש את החלוקה לרישום לפי צו הירושה. משכך, קיבל בית המשפט את הבקשה בחלקה, והתיר לרשות הפיתוח לרשום זכויות בחלקות ספציפיות, אך הוציא צו המעכב את רישום זכויות היורשים עד להכרעה בבקשות הערעור וההשארה. לא נפסקו הוצאות.