ע"א 7790/19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך כספי בין שני צדדים, טפירו ובירמן, שהתקשרו בעבר בהסכם שותפות ולאחר מכן חתמו על הסכם היפרדות. ליבת המחלוקת נוגעת לפרשנותו של פסק דין קודם, המכונה פסק דין פותח, שהורה לנאמן למלא שטר חוב. הפתק היה אמור להיות מועבר לבירמן כפיצוי על הפרת הסכם ההפרדה על ידי טפירו. הסכום שיש למלא בשטר היה שנוי במחלוקת, כאשר בירמן טען כי מדובר בסכום של 7.8 מיליון שקל וטפירו טען לסכום נמוך יותר. בית המשפט, לאחר שבחן את ציר הזמן של האירועים ואת פסק הדין הקודם, הגיע למסקנה כי הסכום הנקוב בפסק הדין הפותח עומד על כ-2.5 מיליון ₪. פסק הדין, בהיותו סופי וסופי, כרך את הצדדים. בית המשפט דחה את טענתו של בירמן כי ביטול הסדר הנושים שינה את הסכום המגיע לו, וקבע כי הסכום של 2.5 מיליון שקל נקבע בפסק הדין הפותח ויש לדבוק בו. בנוסף, דחה בית המשפט את טענתו של טפירו כי ביטול הסדר הנושים פוטר אותו מחובתו לשפות את בירמן. טפירו טען כי מאחר שמשמעות ביטול ההסדר היא שהערבויות האישיות לא מומשו, אין עליו חובה לפצות את בירמן. בית המשפט נימק זאת בכך שפשיטת הרגל של בירמן אינה פוטרת את טפירו מחובתו המאושרת. פסק הדין התייחס גם לטענתו של טפירו בנוגע לתביעות הקיזוז, והסביר כי הטענה שהוצגה בבית משפט קמא שונה מזו שהוזכרה בפסק הדין הקודם. לטענת בית המשפט, טענתו של טפירו בבית משפט קמא לא עסקה בקיזוז פיצויים אלא בהיעדר פגיעה בבירמן. בית המשפט הבהיר כי הערעור הנוכחי אינו המקום המתאים לדון בתביעות שכנגד מסוג זה וכי יש לברר את טענות הצדדים בהליכי פשיטת הרגל. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, ונקבע כי יש למלא את שטר החוב על סך 2,516,821 ₪, שהיה שוויו בעת אישור הסדר הנושים. פסק הדין גם ביטל את קביעת ההוצאות הקודמת והורה לבירמן לשאת בשכר טרחת עורך הדין של טפירו, בסך 20 אלף שקל, בגין שני ההליכים. השופט י' עמית נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים א' ברון וי' אלרון.