עב"ל 11218-07-23

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורה של גננת מובטלת שגם ייסדה את העמותה שניהלה את הגן, בעיקר משום שהגננת נחשבת ל"עובדת" של העמותה, ולכן זכאית לדמי אבטלה. בקשתה של המורה נדחתה תחילה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה שאינה עובדת אלא בעלת שליטה. בפסק הדין מוסבר כי על פי חוק הביטוח הלאומי, "עובד" שהגיע לגיל 20 וסיים את תקופת הזכאות יכול לקבל דמי אבטלה. החוק מבחין בין "עובד" לבין "עובד עצמאי", ולכן מעמדו של המורה הוא הקובע. פסק הדין דן בפסקי דין קודמים שקבעו מבחנים לקביעה האם בעל מניות בחברה הוא גם עובד, ומגיע למסקנה כי מבחנים אלה מצביעים על כך שיש לראות את המורה כעובד. על פי פסק הדין, תפקידה של המורה כמייסדת ומנהלת בעמותה אינו מונע ממנה להיות עובדת, שכן תפקידה בהנהלת העמותה היה נפרד מעבודתה כמורה. העובדה שהמשיכה לעבוד לאחר שהודיעו לה על פיטוריה מרמזת גם היא כי פיטוריה לא היו אותנטיים. לפיכך, הגננת זכאית לדמי אבטלה, למעט תקופות בהן עבדה, לרבות התנדבות בגן. הוצאות הערעור בשתי הערכאות מוטלות על המוסד לביטוח לאומי, שגם עליו לחשב מחדש את דמי האבטלה של המורה בהתאם.