ת"א 8137/06

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה מי חייב לשלם פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לתובע, אזרח ישראלי, לאחר שנפגע מרכב ונגרם לו נזק חמור ביותר. הרכב שפגע בו רשום בישראל ומוגדר כרכב ישראלי. אין חולק כי התובע זכאי לפיצוי. הנתבעים הם הנהג, בעל הרכב, חברת הביטוח Trust שביטחה את הרכב והנהג שלו, וקרנית - הקרן הממלכתית לנפגעי תאונות דרכים, המעניקה פיצוי כאשר הנהג הפוגע אינו מבוטח או אינו יכול לפצות את הנפגע. נאמנות אינה עונה להגדרת "מבטח" על פי פקודת הביטוח הישראלית וחוק רכב מנועי משום שאושרה על ידי הרשות הפלסטינית ולא על ידי משרד האוצר הישראלי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי יש לראות בנאמנות את החייב היחיד במקרה זה, שכן היא הודתה באחריות כלפי התובע ואף שילמה לו תשלומים תכופים, דבר המעיד על כך שנטלה על עצמה אחריות לנזקיו של התובע. לפיכך, מטרת הפיצוי הושגה ואין הצדקה לפנות לכיס ציבורי המיוצג על ידי קרנית, מה גם שהתובע יכול להיפרע מהנהג או ממחליפיו לרבות נאמנות. נטל ההוכחה כי לנהג הפוגע לא היה רישיון נהיגה תקף מוטל כולו על חברת אמון שלא עמדה בו. פוליסת הביטוח שנרכשה על ידי הנהג מחברת נאמנות מנוסחת גם היא כתעודת ביטוח ישראלית וחלה על שטח ישראל לרבות רמת הגולן, יהודה, שומרון וחבל עזה. לפיכך, יש לפרשו על פי הדין הישראלי והפסיקה שהתפתחה בו. הנאמנות חויבה לשלם לתובע סך של 5,220,958 ₪ לאחר ניכוי הסכומים שהתקבלו מתשלומים תכופים, וכן הוצאות משפט והוצאות משפט. התביעה נגד קרנית נדחית.