דנ"א 5993/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני מקרים נפרדים (ד"א 5993/04 וד"א 6082/04) בהם היו מעורבים עותרים קטינים, א.א.ק ונ.מ.ח., שנפצעו קשה בשריפות שפרצו במוניות כלי רכב חונים. שאלת המפתח היא האם ניתן לסווג אירועים אלה כ"תאונות דרכים" כהגדרתם בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר יזכה את העותרים בפיצויים. השריפות בשני המקרים לא נגרמו ממערכות הדלק, הנפט או ההצתה של כלי הרכב. פסק הדין, שניתן על ידי השופט ריבלין, בהסכמת השופטים ביניש וג'ובראן, מפרש את הגדרת החוק ל"תאונת דרכים". מסקנתו היא כי כוונת המחוקק הייתה לכלול מקרים בהם מקור האש הוא ברכיבים חיוניים ליכולת הנהיגה של הרכב, כגון דלק, שמן ואולי גם מערכת ההצתה, המצבר, המנוע או הצמיגים. הריפוד או רכיבים לא חיוניים אחרים שנדלקים, כמו במקרים הנוכחיים, אינם מהווים תאונת דרכים, גם אם האש מתפשטת לחלקים אחרים ברכב והופכת אותו לבלתי ניתן לנהיגה. העותרים מבקשים דיון נוסף, בטענה כי המושבים הם רכיבים חיוניים לנסיעה וכי ההגדרה הרחבה של החוק תומכת בטענתם. עם זאת, בית המשפט דוחה את העתירות בקובעו כי פסק הדין סביר ומבוסס על לשון החוק ותכליתו. השופט גם מביע תקווה שחברות הביטוח יממשו את הבטחתן ויפצו את הילדים שנפגעו. ההחלטה מתקבלת פה אחד, והעתירות נדחות ללא צו להוצאות. פסק דין זה מהווה פרשנות חשובה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בעלת השלכות אפשריות על מקרים עתידיים.