רע"א 17431-01-20

תקציר

השופט שקל בכובד ראש בקשה לצו ביניים שימנע מהמשיבים להקים גדר. הבקשה נדחתה מאחר ששוכנע השופט כי החלטת בית המשפט הפרוצדורלי לדחות את הבקשה לסעד של צו מניעה הייתה ראויה ואין לבטלה. השופט מסכים עם קביעתו של בית המשפט הפרוצדורלי כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם לקרקע שעליה יש להקים את הגדר. יתר על כן, השופט מסכים עם הניתוח המעמיק של בית המשפט הפרוצדורלי את הנסיבות ואת סיכויי הצלחתו של המבקש, וקובע כי הגדר הוקמה בתוך מקרקעי המשיבים ולא של המבקשים. טענת המבקשים כי הגדר הוקמה על אדמתם נעדרת שחר ואינה נתמכת בחוות דעת מומחה כלשהן, כנדרש. במקום זאת, מפת המדידה של המשיבים מאשרת את מיקום הגדר בתוך גבולות רכושם. השופט מדגיש את חוסר רצונה של ערכאת הערעור להתערב במקרים כאלה, סומך על יכולתה של ערכאת הערעור להעריך את המצב במדויק, ואינו מוצא נסיבות חריגות המצדיקות התערבות במקרה זה. השופט מסכים גם עם החלטת בית המשפט הפרוצדורלי בדבר מאזן הנוחות, המחייב את המשיבים לקבל היתר בנייה או אישור בכתב טרם הקמת הגדר, ובכך להבטיח את זכותם של המבקשים להתנגד במהלך הליך ההיתר. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית, שכן השופט אינו מוצא עילה משפטית להתערבות, והחלטת בית המשפט הפרוצדורלי מנומקת היטב וראויה.