ת"א 19677-04-10

תקציר

התובעים, משה ובתיה קישון, התקשרו עם הנתבעת בשנת 1981 בהסכם לרכישת חלקת קרקע בהתנחלות גני מודיעין בגדה המערבית. ההסכם מעולם לא מומש, ובשנת 2009 מכרו הנתבעים את החלקה למשפחה אחרת, משפחת גירון. בני הזוג גירון פעלו בתום לב ורשמו את החלקה על שמם. בינתיים, הקישונים לא נקטו שום פעולה בנוגע לחלקה במשך כמעט 30 שנה. כאשר נודע לבני הזוג קישון על בניית בני הזוג גירון על אדמתם "שלהם" בשנת 2010, הם הגישו תביעה נגד המוכרים ומשפחת גירון, בדרישה להכיר בזכויותיהם בקרקע ולהרוס את בניית בני הזוג גירון. במהלך המשפט התברר כי בני הזוג קישון העבירו את זכויותיהם בחלקה לאחותו של משה שנים לפני המשפט. יתר על כן, האחות מכרה את הקרקע לקונה אחר, שגם הקישון לא הזכיר. בית המשפט מצא כי התנהלות התובעים לאורך המשפט התאפיינה בחוסר תום לב: הם הציגו מצגים שאינם תואמים את המציאות והסתירו עובדות מהותיות, לרבות מכירת החלקה ושווי השוק שלה. בית המשפט קבע כי חוסר הניקיון ותום הלב של התובעים מונעים מהם לקבל את הסעד ההצהרתי שביקשו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי בני הזוג גירון רכשו את הקרקע בתום לב ובתמורה יקרת ערך, ורשמו את החלקה על שמם. לפיכך, זכויותיהם בקרקע היו עדיפות על אלה של הקישונים, הן על פי דיני העסקאות הסותרות והן על פי הכללים החלים על בנייה על אדמות של אנשים אחרים. התביעה נדחתה, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבעים.