תא"ע 103/00

תקציר

הנאשמת, בעלת חנות, מואשמת כי היא סוחרת ביום המנוחה השבועית שלה, שחל בשבת, ולפיכך עוברת על חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. לטענת התביעה, מאחר ומספר הזהות של בעלת החנות תואם את מספר העוסק המורשה של החנות, היא בעלת החנות ולכן כפופה לחוק. הם גם מציגים סרטון מהיום המדובר שמראה את המכירות המתקיימות בחנות. הנתבעת טוענת כי זהותה היהודית, המהווה דרישה להחלת החוק, לא הוכחה. השופט קובע כי די בשילוב הודאתה של הנאשמת בפני המפקח, שמה ורישומה במשרד הפנים כיהודייה, יחד עם יתר הראיות, כדי להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי היא יהודייה. השופט דוחה גם את טענת הנתבעת כי החוק מפלה וכי הוא לא צריך לחול עליה כבעלת עסק. פרשנות החוק, לדברי השופטת, היא שהוא אוסר על העסקה ועבודה בכל ימי המנוחה, לרבות שבתות וחגי ישראל, ונועד ליצור אווירה ציבורית רגועה תוך הבטחת רווחת העובדים. משכך, השופט מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה בה הואשם.