ת"א 5570-01-17

תקציר

בית המשפט מצא כי אין סיבה לסטות מקביעת הנכות הרפואית הקיימת לתובע, העומדת על שיעור משוקלל של 14.26%. חזקת השקילות בין נכות רפואית אורתופדית לנכות תפקודית לא נדחתה, ולכן גם הנכות התפקודית נקבעה על 14.26%. בהתחשב בגילו, משלח ידו ועברו התעסוקתי של התובע, הסיק בית המשפט את השפעת הנכות על כושר ההשתכרות של התובע וקבע אותה על 75% משיעורי הנכות התפקודית והרפואית. לצורך חישוב הפיצויים קבע בית המשפט את שכר הבסיס על 7,000 שקל לחודש, על פי תלוש השכר האחרון שהוגש. הפיצוי בגין הניכוי מכושר ההשתכרות, בצירוף קצבה, חושב לעמוד על 178,000 ₪. בית המשפט פסק לתובע 6,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר בעבודתו הצדדית, שכן התביעה בגין הפסדים בעבודתו העיקרית נדחתה. על פי התקנות, נפסקו לתובע 29,000 ₪ בגין כאב וסבל. בית המשפט פסק 15,000 ₪ עבור סיוע בעבר ובעתיד שנדרש לתובע, שכן נקבע כי סביר להניח שהעזרה לה נזקק בעקבות התאונה חרגה מהסיוע הרגיל בין בני המשפחה. למרות שתביעות התובעת להוצאות לא היו ראיות מספיקות, פסק בית המשפט סכום גלובלי של 3,000 ₪ עבור הוצאות ונסיעות. בסך הכל חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-231,000 ₪, בנוסף לנשיאה בהוצאות התובע ובשכ"ט עורך דין, שנקבעו בשיעור של 13% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 30.6.2021.