ע"א 3159/19

תקציר

במקרה של הרב אבוחצירא, הוטל על בית המשפט לקבוע האם הכספים שקיבל מהווים הכנסה חייבת במס או מתנות ותרומות פטורות. פסק הדין קבע כי יש לראות בתקבולים אלה, ששימשו לצרכים אישיים ומשפחתיים, הכנסה חייבת לפי סעיף 2 לפקודה הרלוונטית. בית המשפט קבע כי טיבן של תקבולים אלה היה עקבי ומהותי, נגזר מפעילותו השוטפת וממעמדו בקרב חסידיו, ובכך עמד בקריטריונים להכנסה חייבת. מבחינה היסטורית, דיני המס פורשו באופן מקל כלפי הנישום, אך הדבר עבר לפרשנות תכליתית יותר שבה פטורים או הקלות חייבים להינתן במפורש בחוק. טענת הרב כי מדובר במתנות שאינן חייבות במס נדחתה. פסק הדין הדגיש כי תקבולים הקשורים לעיסוקו של אדם חייבים במס, בין אם הם נראים כמתנות אם הם קשורים לשירותים או ציפיות שנקבעו על ידי מסורת או אמונה. בית המשפט קבע כי אופיים החוזר והמהותי של כספים אלה, שניתנו תמורת ברכות והשתתפות באירועים, מצביע בבירור על הכנסה חייבת במס. פסק הדין הכיר בחשיבות ההתחשבות בהקשר שבו ניתנים הכספים, וקבע כי אין לסווג הכנסה משמעותית וסדירה הקשורה למקצועו או לעיסוקו של אדם כמתנות. למרות שהרב לא ניהל רישומים מפורטים, בית המשפט עשה הפחתה משמעותית בשומת המס המקורית, תוך הבחנה בין כספים אישיים לכספי קהילה. ערכאת הערעור הסכימה עם פסק הדין הראשוני, תוך הדגשת התאמתו למסגרת המשפטית הקיימת ולחוקי המס, ובכך דחתה את ערעורו של הרב ואישרה את אופייה החייב במס של ההכנסה המתקבלת לשימוש אישי.