עמ"ת 14481-10-24

תקציר

הכרעת הדין הנדונה קשורה לשורה של אישומים נגד המערער הקשורים להחזקה וסחר בסמים. ההחלטה הראשונית, שניתנה בבית משפט השלום, הורתה על הארכת מעצרו של המערער עד תום ההליכים, עליה ערער המערער. בית המשפט המחוזי הכיר בחזקת המסוכנות הכרוכה באישומי המערער, והדגיש כי מעצר הוא הכלל במקרים כאלה, ושחרור הוא היוצא מן הכלל. בית המשפט שקל גם את בקשתו של המערער להשתלב בקהילה טיפולית, אך בסופו של דבר דחה אותה, בנימוק של חוסר שיתוף פעולה ואמביוולנטיות כלפי השיקום, כמו גם המשאבים המוגבלים העומדים לרשותו לטיפול זה. פסק הדין גם הטיל ספק בהיתכנות החלופה הטיפולית המוצעת, וציין את אי התאמתם של המפקחים המוצעים על ידי המערערת. השופט הגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות להפוך מקרה זה לחריג לצו המעצר הטיפוסי ודחה את הערעור, תוך שהוא מותיר את הדלת פתוחה למערער לחפש חלופות מעצר אחרות. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של הצדדים והיא מייצגת את התוצאה הסופית של הליך הערעור.