דב"ע מא/57 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על חישוב פיצויי פיטורים לעובד בית חולים שעבד בשירות החיתולים. העובד פוטר וביקש לכלול מספר רכיבים משכרו בחישוב פיצויי הפיטורים. בית החולים סירב לכלול רכיבים אלה, מה שהוביל את העובד לעתור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית הדין פסק לטובת העובד, מה שגרם לבית החולים לערער. הערעור נסב סביב פרשנותו של הסכם קיבוצי מיוחד המסדיר את יחסי עובד-מעביד. בית החולים טען כי ההסכם מתייחס להסכמים קיבוציים אחרים שקבעו רכיבי שכר. עם זאת, בית הדין מצא כי הסכמים אלה אינם חלים על בית החולים וכי ההסכם הקיבוצי המיוחד הוא המסמך המסדיר היחיד. על פי ההסכם, שכרו של עובד נקבע על פי שיטת דירוג הנהוגה בבתי החולים הממשלתיים, הכוללת שכר התחלתי בסיסי, ותק נוסף ודרגת שיא. תוספות שונות, כגון תוספת לבית החולים או תוספת שכר, אינן מהוות דירוג או סולם שכר ואין להתחשב בהן בחישובי פיצויי פיטורים. בית הדין הדגיש כי יש להתחשב במהותו של רכיב השכר, ולא בכותרתו. בנוסף, בית הדין הבהיר כי ההסכם הקיבוצי החל על מספר העובדים הגדול ביותר בענף רלוונטי רק לאופן חישוב פיצויי הפיטורים ולא לרכיבי השכר הכלולים בו. כמו כן, חויב בית החולים לשלם להלנה פיצויים במקום הפרשי ריבית והצמדה לפיצויי הפיטורים. ככלל, הערעור נדחה ברובו תוך שהוא מאשר את החלטת בית הדין האזורי, אך עם שינויים הנוגעים לתשלום הפיצויים של הלנה במקום ריבית והצמדה.