עת"מ 2905/08

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנות תמ"א 38, המאפשרת תוספות בנייה אם מבנים מחוזקים מפני רעידות אדמה. התכנית מעניקה שיקול דעת לוועדות המקומיות להתיר תוספות כאלה, וקובעת כי הן רשאיות לסרב לבקשות מטעמים מיוחדים הקשורים לשיקולים תכנוניים, אדריכליים או נופיים. בעתירה נטען כי שיקול דעתה של הוועדה המקומית הוא פרטני ומוגבל, אך השופט מצא כי לשון התכנית ותכליתה מקנות לוועדה שיקול דעת רחב יותר, לרבות התחשבות במדיניות תכנונית רחבה. השופט הדגיש כי סמכות קבלת ההחלטות של הוועדה לפי סעיפים 23-24 אינה גוברת על שיקול הדעת השמור בסעיף 22, המאפשר לוועדה לסרב לבקשות מטעמים תקפים, לרבות כאלה המבוססים על מדיניות תכנון כללית. במקרה דנן, החלטות הוועדה המקומית וועדת הערר לאשר באופן חלקי את בקשת העותר, ולאפשר תוספת קומה חלקית בלבד, נמצאו סבירות ותואמות את הוראות התכנית ותכליתה. לפיכך, העתירה, שביקשה לערער על ההחלטה, נדחתה, והעותר חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיבים.