סע"ש 31118-07-14

תקציר

התיק עוסק בשתי תביעות פיצויים שהגישו יגאל רביד ומשה נסטלבאום, עובדי רשות השידור, זו כנגד זו, בגין טענות שונות לרבות הטרדה מינית, התנכלות, אפליה ולשון הרע. הטענות נשמעו יחד. רביד טען כי נסטלבאום, מנהלו, הטריד אותו מילולית והשמיע הערות משפילות על נטייתו המינית, והטריד אותו לאחר שהגיש תלונה על התנהגות זו. עוד טען רביד כי נסטלבאום הפלה אותו לרעה בהגשת התלונה, ופרסם פרסומים מכפישים אודותיו בתקשורת ובמכתבים לצדדים שלישיים. נסטלבאום, לעומת זאת, טען כי רביד השמיץ אותו באמצעות פרסומים רבים בפייסבוק ובתקשורת, וכי פרסומים אלה הביאו לסיכול מינויו למנהל ערוץ הראשון. בית המשפט פסק לטובת טענותיו של רביד על הטרדה מינית מילולית והטרדה, ופסק לו פיצויים בסך 25,000 ₪ ו-90,000 ₪ בהתאמה, וכן 10,000 ₪ בגין לשון הרע. בית המשפט קיבל את הטענה שרביד הבהיר לנסטלבאום כי אינו מעוניין בהערות הגנאי, וכי התנהגותו של נסטלבאום מהווה הטרדה לפי החוק למניעת הטרדה מינית. עוד קבע בית המשפט כי נסטלבאום התנכל לרביד בעקבות תלונתו, בין היתר בכך שהדיר אותו משידורים, פגע בשכרו וזימן אותו לשימועים. באשר לתביעות לשון הרע, קבע בית המשפט כי מספר פרסומים של רביד, לרבות בפייסבוק ובתקשורת, מהווים לשון הרע שכן הם לא נעשו בתום לב וחורגים ממתחם הסבירות. אלה כללו אמירות בוטות וחסרות מעצורים, שחלקן לא היו נכונות. נסטלבאום זכה בפיצוי של 70 אלף שקל בגין פרסומים אלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי חלק מפרסומיו של רביד, לרבות אלה הקשורים לסכסוך המתמשך בין השניים, היו הבעת דעה ולא לשון הרע, וחלקם זכו להגנה כפי שנאמרו במהלך הגשת התלונה. טענתו של נסטלבאום כי פרסומיו של רביד הביאו לסיכול מינויו לא התקבלה, שכן בית המשפט לא השתכנע בקביעה זו, וציין כי בית המשפט עצמו הוא שהוציא צו נגד נסטלבאום. בנוסף, בית המשפט מצא כי כתב התביעה המתוקן של רביד בעניין לשון הרע אינו מפורט דיו ולא הוכיח כי הפרסומים מהווים לשון הרע. רביד זכה ב-10,000 שקלים בגין לשון הרע בגין מכתב שכתב נסטלבאום. שני הצדדים חויבו לשלם זה לזה שכר טרחה, כאשר רביד שילם לנסטלבאום 25,000 שקל ונסטלבאום שילם לרביד 15,000 שקל. הסכומים שייפסקו יהיו צמודים למדד ויישאו ריבית מיום פסק הדין.