עמ"נ 9977-09-15

תקציר

הערר הוא על החלטת ועדת הערר הכללית לארנונה של עיריית תל אביב-יפו לסווג את הנכס של המערערת כ"בניין שאינו למגורים" לצורכי ארנונה, דבר שגרר מיסים גבוהים יותר. המערערת טוענת כי יש לסווג את הנכס כ"בית תוכנה", המושך מסים נמוכים יותר. הערר הראשוני נדחה על ידי הוועדה, אך לאחר ביקורת שיפוטית הוחזר התיק לדיון חוזר בשל פגמים בתהליך קבלת ההחלטות בוועדה. עם זאת, ההחלטה השנייה פסקה גם נגד המערער. השאלה העיקרית היא האם הפעילות העיקרית של הנכס היא ייצור תוכנה. בית המשפט מצא כי הוועדה לא שקלה את כל הראיות שהוצגו וחרגה מקבלת החלטות סבירה. נפסק כי פעילותה של המערערת אכן מהווה "פעילות ייצור" וממוקדת בעיקרה בפיתוח תוכנה, ובכך עונה על הדרישות לסיווג "בית תוכנה". משכך, פסק בית המשפט לטובת המערערת, בקובעו כי יש לחייב את הנכס במס כ"בית תוכנה" ממועד שינוי הסיווג. המשיב חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערער.