עמ"נ 273/05

תקציר

פסק הדין עוסק במספר עררים הנוגעים לחלקת קרקע ששוויה פחת משמעותית כתוצאה מתכנית דרך שהפקיעה חלק ממנה. הערר הראשון הוגש על ידי בעלי המגרשים (קבוצת גורנת) על החלטת ועדת הערר, שאישרה את חוות דעתו של השמאי המכריע בדבר גובה הפיצוי בגין הנזק שנגרם לבעלי המגרשים כתוצאה משינוי התכנית. הערר השני והשלישי הוגשו על ידי רשויות התכנון נגד החלטת ועדת הערר. טענותיה העיקריות של קבוצת גורנת היו כי הוועדה לא אפשרה להם לחקור את השמאי המכריע, כי הפיצוי שנפסק להם נמוך מדי, כי הליך פיצויי הפגיעה היה צריך להתמזג עם הליך ההפקעה, כי היה צריך להוסיף מע"מ לסכום פיצויי הנזק, וכי החלטת הוועדה לגבי גובה הוצאותיהם המשפטיות הייתה שגויה. באשר לעררי הרשויות, הם טענו בעיקר כי הוועדה שגתה בקביעת הפיצויים המגיעים לבעלי המגרשים, וכי טעתה בקביעת גובה הוצאות המשפט. בית המשפט דחה את מרבית טענות קבוצת גורנת, למעט הטענה בדבר גובה הוצאות המשפט. בית המשפט קבע כי יש לתקן את החלטת הוועדה בנושא זה כך שייפסק לקבוצה סכום סביר להוצאות משפט, על מנת שלא להרתיע יחידים מלממש את זכויותיהם במקרים של תביעות לגיטימיות נגד רשויות התכנון, ועל מנת שלא לייקר את עלות ההתדיינות שלא לצורך. לפיכך, בנוסף לסכום ההוצאות שנפסק על ידי הוועדה, הורה בית המשפט לרשויות התכנון לשלם לקבוצה ביחד ולחוד סכום נוסף בסך 266,204 ₪ כהוצאות משפט עד ליום 3.9.2006, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי דין ממועד זה. באשר לערעורי הרשויות, דחה בית המשפט שלוש מתוך ארבע התביעות, בקובעו כי הוועדה לא טעתה בכך שאישרה את חוות דעתו של השמאי על גובה הפיצוי, ואף לא טעתה באופן חישוב הוצאות המשפט. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענתן הרביעית של הרשויות, וביטל את החלטת הוועדה ככל שהורתה לרשות לעבודות ציבוריות להחזיר את מס השבח לבעלי המגרשים. בית המשפט קבע כי על כל צד לפנות לרשויות המס בנפרד על מנת לקבל החזר על הסכום ששילם. כל צד נצטווה לסייע לצד השני על מנת לקבל את החזר המס. לבסוף, בית המשפט הורה לרשויות התכנון, למע"ס ולמועצה המקומית רמות השבים לשלם לקבוצת גורנת ביחד ולחוד 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כשכר טרחת עורך דין, ו-10,000 ₪ כהוצאות. הרשות לעבודות ציבוריות חויבה לשלם מחצית מסכומים אלה, ואילו המחצית השנייה תשולם על ידי הוועדה המקומית והמועצה המקומית ביחד ולחוד.