ע"א 7126/10

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט לנוער ברחובות שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת, שהיא אם לשמונה ילדים קטינים. הילדים הוצאו מחזקתה של המערערת בשל חשש ליכולתה לטפל בהם והושמו במסגרת חוץ-ביתית. המערערת, שייצגה את עצמה, ביקשה לפסול את השופט בטענה למשוא פנים והתעלמות מהחלטות קודמות שניתנו בתיק. היא טענה כי בית המשפט היה חלקי והתעלם מהחלטות של ערכאות גבוהות יותר, וכי יש להחזיר את ילדיה לחזקתה. עם זאת, השופט קבע כי המערער לא הוכיח אפשרות ממשית למשוא פנים ודחה את בקשת הפסילה. הערעור על החלטה זו, שהוגש על ידי המערער, נבחן ונדחה על ידי ערכאה גבוהה יותר. הערכאה העליונה הסכימה כי טענות המערער אינן מגלות כל עילה לפסילת השופט והדגישה כי בית המשפט לנוער טיפל בתיק ברגישות ובסבלנות. גם ההחלטה להאריך את שהותם של הילדים במסגרת חוץ-ביתית נמצאה חוקית. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר להמשיך לדון בתיק נותרה בעינה, מבלי שנפסקו הוצאות. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו תחושות של חוסר שביעות רצון או אי הסכמה מהחלטות בית המשפט אינן מהוות עילה לפסילה, והמקרה מדגים בחינה מעמיקה של בקשות כאלה על ידי המערכת המשפטית.