ע"פ 5275/01

תקציר

מדינת רוסיה ביקשה את הסגרתו של אדם, המערער, מישראל על בסיס האמנה האירופית להסגרה. המערער הואשם בבריונות, רצח ושוד ברוסיה. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק לטובת בקשת ההסגרה, וקבע כי ניתן להסגיר את המערער מאחר שהוא "נאשם" לפי סעיף 2א(א)(2) לחוק ההסגרה ואינו כשיר לרצות את עונשו בישראל לפי סעיף 1א לאותו חוק. המערער ערער על החלטה זו וטען כי הוא אינו "נאשם" שכן לא הוגש נגדו כתב אישום רשמי ברוסיה וכי ההליך פגום. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט קבע כי יש לפרש את המונח "נאשם" באופן רחב וכי אכן נפתחו הליכים פליליים נגד המערער ברוסיה. בית המשפט גם לא מצא פגמים פרוצדורליים בדיון בבית המשפט המחוזי והסכים עם קביעתו כי המערער אינו "תושב" לפי חוק ההסגרה, ולכן אין להתנות את הסגרתו בריצוי עונשו בישראל. יתר על כן, בית המשפט העליון קיבל את התחייבות ממשלת רוסיה שלא להטיל עונש מוות על המערער ולא מצא עילה להתערב בהסגרה בנימוקים אלה. השופט א' ברק, השופט מ' חשין והשופט א' ריבלין הסכימו עם פסק הדין.