ב"ל 7093/05

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לחוקיות זימונו של נפגע לבדיקה חוזרת של דרגת הנכות שלו לפי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות בשל נפגעי עבודה). התובע, נהג שנפגע בתקרית ירי בעבודה, נותח בשל פציעתו ונקבעה לו תחילה דרגת נכות יציבה של 34%. התובע ערער על החלטה זו לוועדה הרפואית לעררים בעניין ההערכות האורתופדיות והפסיכיאטריות והחלת תקנה 15, המגדילה את הנכות ברבע. בעקבות החלטת הוועדה לשלול את הנכות שנקבעה בגין בקע, הודיע בא כוח התובע על כוונתו למשוך את הערר. עם זאת, רופא המוסד המליץ על בדיקה חוזרת לפי תקנה 37, מה שהוביל לתביעה הנוכחית. בית המשפט קבע כי פעולת המוסד הייתה בלתי חוקית. היא הבהירה כי תקנה 37 נובעת משינוי במצבו הרפואי של הנפגע ועליה להתבסס על שיקולים רפואיים. במקרה זה, ההמלצה לבדיקה חוזרת לא נבעה ממניעים רפואיים אלא נבעה מחוסר הסכמה עם החלטת הוועדה הרפואית בדרג הראשון. יתר על כן, לא נמצאה כל עדות לשינוי במצבו הרפואי של התובע מאז הערכת הנכות הראשונית. בית המשפט הדגיש כי תקנה 37 אינה יכולה לשמש תחליף לערעור שלא נענה, שהיא דרך הפעולה הראויה של המוסד אם הוא חולק על החלטת הוועדה הרפואית. מאחר שלא חל שינוי כדין בהחלטת הוועדה הרפואית מדרגה ראשונה, נותרה נכותו של התובע בשיעור של 34%, כפי שנקבע במקור. בנוסף, חויב המוסד לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪, כולל מע"מ.