ע"א 562/85

תקציר

על החלטת בית המשפט המחוזי לערוך את צוואתה הראשונה של המנוחה, אשר הורישה את רכושה למערער, ערערו המשיבים, הנהנים מהצוואה השנייה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור משלושה טעמים עיקריים. ראשית, היה ספק אם המנוחה הבינה את תוכנה של הצוואה הראשונה, שכן היה לה ידע בסיסי בלבד בעברית ולא היה כל אזכור לכך שנמסר לה תרגום. שנית, היו אינדיקציות להשפעה בלתי הוגנת על המנוח, שהיה תלוי במשיבים לדיור ולצורכי היום-יום, והצוואה היטיבה עמם מאוד. לבסוף, המשיבים לא מילאו אחר תנאי הצוואה, אשר חייבו אותם לדאוג לצרכיה של המנוחה, שכן אשפוזה הופקד לנטל הציבור. במקום זאת, המשיבים רק ביקרו אותה והביאו לה חפצים אישיים. פסק הדין הורה למשיבים לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. הנשיא שמגר והשופט נתניהו הסכימו עם החלטת השופט גולדברג.